חלק נכבד מהמשקיעים הכשירים בישראל בנו את עיקר הונם דרך מסלול ריכוזי במהותו, בין אם כיזמים בחברות טכנולוגיה, כבעלים של עסקים פרטיים או דרך חשיפה ממוקדת לסקטור הנדל"ן. פרדוקס מסוים נוצר כאשר אותם משקיעים, שהצליחו דווקא בזכות הריכוזיות, ממשיכים להחזיק תיקים בעלי חשיפה לא מאוזנת גם בשלב שבו ההון כבר נצבר. עברנו על דפוסי הריכוזיות הנפוצים, ניתחנו את הסיכונים הנובעים מהם והוספנו את הפרשנות שלנו לגבי דרכי ההתמודדות המעשיות.
הטיית סקטור הבית כמקור עיקרי לריכוזיות בתיקים של משקיעים כשירים
תופעה החוזרת על עצמה בקרב משקיעים כשירים היא נטייה להמשיך ולהשקיע בסקטור שבו צבר המשקיע את הונו המקורי. יזם שמכר חברת תוכנה ייטה להמשיך ולהשקיע בקרנות הון סיכון בתחום, איש נדל"ן ייטה לרכז את הונו בקרנות נדל"ן נוספות, ובעל עסק בענף מסוים ייטה להמשיך ולתמוך בעסקאות באותו ענף. דפוס זה מקורו בנוחות המקצועית, בהבנת התחום ובקשרים האישיים, אך הוא יוצר חשיפה כפולה: הן ההון האנושי והן ההון הפיננסי תלויים באותו מחזור כלכלי.
הסיכון מתבטא במיוחד בתקופות של היפוך מגמה סקטוריאלי. ירידה משמעותית בענף הטכנולוגיה, למשל, יכולה להשפיע במקביל על שווי האחזקות הקיימות, על אפשרויות יציאה מהשקעות חדשות ועל יכולת גיוס ההון העתידית.
ריכוזיות לפי שנת התחייבות והחשיבות של פיזור ויניטג'
סיכון פחות מוכר אך משמעותי הוא ריכוזיות של מועדי ההתחייבות לקרנות. משקיע שהתחייב לכמה קרנות פרטיות באותה שנה, או בטווח של שנה עד שנתיים, חשוף לתנאי שוק מקרו-כלכליים זהים בכל ההשקעות. אם אותה שנה התאפיינה במחירי כניסה גבוהים או בסביבת ריבית מאתגרת, הדבר ישפיע במקביל על כל הקרנות בתיק, ויעמיד את המשקיע בפני סיכון מערכתי.
שמנו לב שמנהלי השקעות מנוסים ממליצים על פיזור ההתחייבויות החדשות על פני שלוש עד חמש שנים, באופן שמבטיח חשיפה למחזורי שוק שונים. אסטרטגיה זו, המכונה לעיתים "פיזור על פני זמן", הוכחה במחקרים אקדמיים ככלי יעיל להפחתת השונות בתשואות לאורך מחזור החיים של תיק ההשקעות.
תלות במנהל יחיד והשפעתה על פרופיל הסיכון של תיקי משקיעים כשירים
מקור נוסף לריכוזיות הוא הסתמכות על מנהל השקעות יחיד שזכה לאמון המשקיע לאורך השנים. הצלחה היסטורית בקרן אחת מובילה לעיתים להגדלת ההקצאה למנהל זה גם בקרנות עוקבות, עד שלעיתים נוצר מצב בו 30% ויותר מהתיק האלטרנטיבי מנוהל בידי גורם אחד.
הסיכון אינו מתבטא רק באיכות ההחלטות של המנהל, אלא גם בהיבטים תפעוליים: שינויים במבנה הארגוני, עזיבת אנשי מפתח, או שינוי באסטרטגיית ההשקעה של בית ההשקעות יכולים להשפיע באופן רוחבי על כל ההחזקות. ברוב הגופים המוסדיים נוהגים להגביל את החשיפה למנהל יחיד עד 15% מהתיק, וכלל אצבע זה רלוונטי גם למשקיעים פרטיים.
ריכוזיות גיאוגרפית ומטבעית בתיק האלטרנטיבי
מרכיב נוסף הראוי לבחינה הוא הפיזור הגיאוגרפי של ההשקעות. משקיעים ישראלים רבים מחזיקים בנוסף לתיק האלטרנטיבי גם נדל"ן בישראל, פיקדונות בשקלים והכנסה שוטפת בשקלים, מה שיוצר חשיפה כפולה לכלכלה המקומית ולמטבע השקל. השקעה במגוון שווקים מפותחים, הנקובה במטבעות שונים, מאפשרת איזון של חשיפה זו ויוצרת הגנה מסוימת מפני זעזועים מקומיים.
יחד עם זאת, פיזור גיאוגרפי טומן בחובו סיכוני מטבע שיש לנהל. אנו ממליצים לבחון את הפיזור המטבעי של התיק הכולל, ולא של רכיב ההשקעות האלטרנטיביות בלבד, כדי לקבל תמונה מדויקת של החשיפה האמיתית.
מבט קדימה
חברת iFunds מבית אלטשולר שחם מלווה משקיעים כשירים בבחינת מבנה התיק הכולל ובזיהוי מוקדי הריכוזיות הדורשים מתן מענה. אנו מאמינים שמיפוי שיטתי של החשיפות, גם אלו שאינן נראות לעין במבט ראשון, הוא צעד הכרחי לפני קבלת החלטות השקעה חדשות. בניית תיק מאוזן אינה נמדדת רק במספר ההשקעות, אלא במידת העצמאות שלהן זו מזו, ובכך שכל אחת מהן מגיבה באופן שונה לתרחישי שוק שונים. גישה זו, יחד עם מעקב תקופתי אחר התפתחות מבנה התיק, מאפשרת למשקיעים ליהנות מפוטנציאל התשואה של האפיקים האלטרנטיביים תוך ניהול מושכל של הסיכונים הכרוכים בהם.